פיזיקה – בלתי אפשרי?

Posted in Uncategorized on מרץ 8, 2011 by ahbarfilez

הנה הסמסטר מתחיל ואיתו התרגילים ושיעורי הבית. זה נראה, באופן משונה, כאילו הסמסטר הזה יותר קשה מבחינת חומר הלימוד, אך לי יותר קל להתמודד איתו. אני כבר רגילים להילחם עם המתנט (מערכת תרגול ממוחשבת), לשבור את הראש מול המחברת ומול תרגילים ולחפש טעויות טיפשיות, לשבור את הראש מול המחברת ומול תרגילים ולמצוא טעויות עקרוניות, ובעיקר להיות עסוק רוב היום בלימודים. זו שגרה שאני אוהב, כשהיא באה בתקופות ובמינונים שאני מסוגל לעמוד בהם.

יגידו אנשים שהטכניון (ובכלל לימודי מדעים מדויקים) הופכים אנשים לרובוטים. אני לא חושב שזה נכון. אני אישית מרגיש שהמוח שלי עושה כושר. כל הזמן אני מאמן אותו, ולאט לאט הדברים הופכים לטבעיים וקלים יותר, ואז מעלים את הרף עוד יותר למעלה. כמובן, לכל אחד יש שיא יכולת. כמו פונקציות רציפות בקטע, גם לכל אדם יש חסם מלעיל. (כן, זה היה משפט קצת עצוב, אני יודע). גם מבחינת הבנה, גם מבחינת אנרגיות, וגם מבחינת מוטיבציה. אני חושב שטוב שהלכתי ללמוד עכשיו ולא אחרי איזה טיול, או אחרי התבטלות ארוכה יותר ממה שהייתה לי. ההתבטלות לא טובה לי, אינני מוצא את עצמי ולא ממש יודע מה לעשות בלי תעסוקה ראויה. אולי אחרי התואר הראשון, אלך לטייל קצת כדי שאוכל לחזור עם ראש נקי להמשך הלימודים. זו התכנית, על כל פנים.

אני לא מרגיש שהתחלתי למצות את עצמי, ממש לא. הייתה לי הרגשה קלה כזו בשיא תקופת המבחנים של הסמסטר הקודם, אבל היא עברה. כמה ימים של חופש נתנו לי אנרגיות לסמסטר שלם. אני מרגיש שהתיאבון רק גובר. אני קורא ספר שחברה שלי קנתה לי, "הפיזיקה של הבלתי אפשרי" של פרופ' מיצ'יו קאקו. הספר הזה נותן לי הרבה מידע על הלימודים שהולכים להיות לי בהמשך: הקדמה למה שאני הולך ללמוד בפיזיקה קוונטית, פיזיקה של מצב מוצק, וכו'. כל הנושאים הללו נראים לי מרתקים, אם כי אין לי אפילו ידע שניתן לקרוא לו 'בסיסי' בהם. אני חושב שאני צריך לקרוא עוד ספרים של מדע פופולרי, זה באמת מרחיב את האופקים שלי ועוזר לפתח את התיאבון שלי ללימודים.

אני, בניגוד לאחרים (שהלכו ללמוד הנדסות למיניהם, כמובן בלי להכליל) – לא באתי ללמוד רק כדי לעשות הרבה כסף. כמובן שפרנסה באה לפני הכל, אבל לא אכפת לי להתקיים ממשכורת יותר צנועה במשך כמה שנים, ובלבד שאעסוק במשהו שאני אוהב. אני לא רוצה לשבת בתוך קוביה של מטר על מטר, בבניין משרדים ענק, ולמקסם רווחים עבור מיליארדר כלשהו מ-8:00 עד 17:00. אם לא תהיה לי ברירה, ולא אצליח כמדען, אז אעשה זאת כמובן. אבל זו אופציה נחותה לעומת מה שהייתי רוצה, ואני מקווה שאוכל לעשות בעתיד. כמובן שאני קצת מקנא בכל המהנדסים, שבסך הכל לומדים שנה יותר ממני, ואז הולכים להרוויח 13,000 שקל + רכב צמוד, אבל אני יודע שגם אני אגיע לשלב הזה מתישהו, רק קצת יותר מאוחר ועם יותר ריספקט.

אדיוס,

יהונתן.

sentient #6

פתאום התחשק לי.

Posted in Uncategorized on מרץ 5, 2011 by ahbarfilez

פתאום התחשק לי לפתוח בלוג. לא כמו בימים ההם, שהייתי שקוע בשגעונות של גיל ההתבגרות, בימיו העליזים של ישראבלוג. ממקום יותר מפוכח, ממקום שבו אני רוצה להגג על כל מיני דברים שפשוט בא לי להגג עליהם, ושילך העולם קיבינימאט.

פעם, הבלוגוספירה (שהורכבה בעיקר מישראבלוג, ומעטים שפתחו בתפוז) הייתה כמו הפייסבוק. שם תקשרו, זו הייתה רשת חברתית שהתאימה לתקופה. אח"כ היא הביאה איתה תופעות שהפריעו לקיום רשת חברתית, כמו בלוגי פרסומת, בלוגים של ילדות בנות 11, וכו' – ואני מניח שבכל העולם נוצר איזשהו ביקוש לרשת חברתית יותר מסודרת – וכך התחיל פייסבוק. אבל בפייסבוק, עם כל הטוב שבו, אין כל כך מקום להביע את עצמך כמו בבלוג, שהוא דבר הרבה יותר אישי ובעל תוכן יותר מורכב מפרופיל פייסבוק.

על כל פנים – הנה אני, יצאתי סוף סוף מעיר ילדותי – כרמיאל – והגעתי למקום שממנו ייפתחו לי שערים לעולמות גדולים הנראים לי כרגע רחוקים שנות אור (תרתי-משמע). התחלתי ללמוד לפני חצי שנה בטכניון (במסלול פיזיקה), וסיימתי עם ממוצע מצטיין את הסמסטר הראשון. אני לא רוצה להתנפח מגאווה, כי טוב זה לא יכול לעשות. אפשר לאבד כך ציונים (משאננות) או חברים (מהתנשאות). פתאום דברים נראים שונה מהפרספקטיבה הזו: יש עתיד. כשאתה גדל בעיר שאני גדלתי בה, ובא מהמקום ומהרקע שאני באתי ממנו, לפעמים העולם מצטמק לארבעה קירות מתקלפים, בדירה בשיכון שנבנה בשנות ה-60. זה נראה כאילו אי אפשר לשבור את הקירות האלה, כאילו הם יעמדו שם לנצח. אתה גם שואל את עצמך שאלות כמו: האם נגזר עליי? מה פשעי שכך נגזר עליי? ואז שורה של אירועים שחלקם מקריים וחלקם לא אפשרה לי את פריצת הדרך הזו. אל לחוגר להתהלל כמפתח, כמובן, שכן אני עוד בתחילת דרכי ממש, אבל כבר יש פירות להשקעה שלי.

אנשים מקבלים שוויון זכויות, לכאורה, מהמדינה. אנחנו חיים בדמוקרטיה, לא? יש לכולם את אותה הזכות לשים פתק בקלפי, את הזכות לשוויון הזדמנויות בעבודה, את הזכות לרכוש השכלה נאותה, ואת הזכות לשמור על שתיקה כשעוצרים אותך בהפגנה. אבל הכל זה רק לכאורה. אתם לא מרגישים את הצחנה העולה מכל הזכויות האלה? הרי בסופו של יום, שום דבר מהותי לא השתנה מתקופת ימי הביניים והפאודליזם: בעלי השררה והכסף הם אלו שמקבלים את מירב הזכויות, ומי שלא נולד לאותה חונטה אליטיסטית (מלבד כמה יוצאי דופן בעלי כשרונות נדירים) – לא מגיע אליה לעולם, ונשאר לנצח עבד לאותם האנשים. בכל מקרה, לא התכוונתי להרחיב יותר מדי בנושא (אולי ארחיב בהמשך הבלוג) – אבל אני חושב שהמגמה שאני חותר אליה ברורה.

הטכניון, הוא מקום מעוזם של חברות ההיי-טק, הצבא, ותעשיות עתירות ידע והון. לא פעם ולא פעמיים בשנה הם באים לגייס כאן עובדים, מקימים כאן אוהלי ענק, ורק מחכים לרגע שנבוא וניתן להם את קורות חיינו ונשב לראיון עבודה. לפיכך, רבים מהסטודנטים בטכניון הם אנשים שהם חסידי ההיי-טק: מעריצים את אפל, ומייקרוסופט, אוהבים להתווכח ולהתפלפל על סוגי מחשבים, על הגאדג'ט החדש שיוצא, וכו'. (כמובן, זו לא הכללה. לא אמרתי שכל הסטודנטים בטכניון הם כאלה – אלא רבים). עכשיו לך תבוא ותדבר עם מישהו שאלה הם תחומי העניין שלו – על דברים כמו שוויון זכויות, חירויות הפרט, וכו'. מה לו ולזה? במקרה הטוב הוא יגיד לך שהוא 'לא מתעניין בפוליטיקה', במקרה הרע הוא יגיד לך ש-'צריך לזרוק את כל הערבים לים ונגמר הסיפור', או 'למה אני צריך לשלם קצבה לנכים? שיפסיקו להתבכיין וילכו לעבוד'.

אשתדל לעסוק כאן בנושאים אלו מפעם לפעם, אבל לא רק בהם. אני לא איזה קארל מארקס הצעיר. גם בנושאי מוזיקה, ובפיזיקה, ובעניינים של בינו לבינה יש לי הרבה מה לומר, ולשתף. אני אשמח ליצור כאן קהילה קטנה של קוראים, וחשוב לי לציין: זה לא בלוג פוליטי. זה בלוג אישי. אני מייצג אך ורק את עצמי, ואת הרעיונות שעוברים בראש שלי.

שיהיה לכולם שבוע טוב,

יהונתן.

sentient #6